החלטה בתיק רע"פ 5341/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר) מיום 23.5.04, אשר קיבל בחלקו את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ל' לב-און). בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית כנגד חומרת העונש בלבד.

           ביום 11.12.97 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו תשעה אישומים שעניינם עבירות מס שונות שנעברו בין השנים 1991 - 1995. על-פי הנטען בכתב האישום, המבקש הכין פנקסי חשבונות כוזבים בניגוד להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), התשל"ג-1973, בכך שהשמיט תקבולים מעסקו בסכום של 1,185,550 ש"ח. כן נטען בכתב האישום כי המבקש הגיש דו"חות כוזבים בניגוד לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בכך שהשמיט מתוכם הכנסה חייבת מעסקו וכן הגיש דו"חות כוזבים לשלטונות המס. עוד נטען כי המבקש לא הוציא חשבוניות מס במועד ובדרך שנקבעו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ובתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1076. מעובדות כתב האישום עולה כי משנדרש המבקש על-ידי פקיד השומה להמציא הסכמי עבודה שיתמכו ברישומיו, הוא שחזר מספר הסכמים אשר כללו סכומי תשלום מופחתים שתאמו את הרישומים בספריו.

            בית משפט השלום, על אף שזיכה את המבקש ביחס לגובה השמטת ההכנסות שקיבל מתשעה מלקוחותיו, הרשיע אותו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בגזרו את עונשו של המבקש, התחשב בית המשפט מחד גיסא בסכומים הגבוהים שהושמטו, ביצירת המסמכים הכוזבים להקלת העבירות ובכך שבאותו שלב טרם הסיר המבקש את מחדליו. מאידך גיסא לא נעלמו מעיני בית המשפט זיכויו של המבקש בחלק מפרטי האישום, השנים שחלפו מאז בוצעו העבירות, אופיו הטוב של המבקש ונטייתו לסייע לזולת ומצבם הבריאותי של הנסמכים אל שולחנו. לפיכך גזר עליו בית המשפט 30 חודשי מאסר מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע או כל עבירה אחרת שיש בה יסוד של מרמה. כן הטיל בית המשפט על המבקש קנס בגובה 100,000 ש"ח והתחייבות על סך 40,000 ש"ח שתנאיה כתנאי המאסר המותנה.

           בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש ביחס להרשעתו בהעלמת תקבולים מאחד מלקוחותיו - יהודה ברזילי - וקבע כי שיעור ההעלמה נמוך מזה שקבע בית משפט השלום. באשר לערעורו של המבקש על חומרת העונש קבע בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, כי העונש שגזר בית משפט השלום אינו נוטה לחומרה בהתחשב בפעילותו השיטתית והנמשכת של המבקש ובהמצאת המסמכים הכוזבים. יחד עם זאת החליט בית המשפט המחוזי להקל בכל זאת בעונשו של המבקש ולהפחית את עונש המאסר בפועל מ - 15 חודשים ל - 12 חודשים, היות והתרשם כי הגם שבאיחור, עשה המבקש מאמצים ניכרים להסיר את המחדל. כן נתן בית המשפט דעתו למצבה של זוגתו, למחלתה של ביתו ולפטירת אחיו לאחר מתן פסק הדין.

           בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית כנגד חומרת העונש שנגזר על המבקש. בין היתר טען בא-כוח המבקש כי העונש שהושת על מרשו איננו סביר בחומרתו, נוכח העובדה שהמבקש הסיר את המחדלים שיוחסו לו ובהתחשב בנסיבות האישיות של המבקש, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות וזיכויו ממספר פרטי אישום. ביום 10.6.04 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, עד לקבלת תגובת הפרקליטות ומתן החלטה אחרת.

            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ולאחר ששקלתי את עמדת התביעה, שוכנעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הלכה היא כי אין בית משפט זה מתיר דיון בערכאת ערעור נוספת על חומרת העונש שנגזר על מבקש, אלא במקרים חריגים, ובדרך כלל כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הישיר של הצדדים. המקרה הנדון אינו נופל לגדר החריג שכן השאלה אותה מעורר בא-כוח המבקש, באשר להקלה בעונשו של מרשו עקב הגעתו להסדר תשלום חובותיו עם שלטונות המס, נדונה ואף נתקבלה על-ידי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש כשיקול להקלה בעונש. החזר החובות, כשלעצמו אינו מאיין את העבירה בעבירות של השמטת מס מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, אף כי מהווה הוא שיקול בין יתר השיקולים להקלה בעונש. כאמור, שיקול זה נבחן הן על-ידי בית משפט השלום והן על-ידי בית המשפט המחוזי וניתן לו משקלו הראוי. לכך ניתן אך להוסיף כי מתגובת המדינה לבקשה עולה כי על אף ההסדר אליו הגיע המבקש עם שלטונות המס, טרם נפרע כל חובו ולפיכך אין ניתן לומר כי מחדלו הוסר.

           בגזרם את עונשו של המבקש, שופטי השלום והמחוזי שקלו בכובד ראש את נסיבותיו האישיות ואת משך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות. לא ראיתי כי יש בבקשה שלפניי כדי להאיר באור שונה את שנטען כבר בפני שתי הערכאות ולפיכך גם לגופה, דין הבקשה להידחות.

           המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ביום 1.8.04 עד השעה 10:00. עד למועד זה, יעמדו בתקפם התנאים שקבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 15.7.02.

           ניתנה היום, י"ז בתמוז התשס"ד (6.7.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: